ליאור מלול

רקע המקרה

צו פיקוח הוצא נגד מלול ב-3 באוגוסט 2011. צו זה אסר עליו, בין היתר, ליצור קשר עם קטינים או לשהות איתם לבד. למרות הצו, מלול יצר קשר עם קטין בן 12, ביקר עמו בכותל ובקברי צדיקים, ואף שהה עמו לבד בחדרו. במהלך מפגשים אלו, מלול עיסה את גב הקטין, והקטין עיסה את גב מלול. בנוסף, מלול נסע עם הקטין באוטובוס לטבריה, ובמהלך הנסיעה עיסה את גבו של הקטין כשחולצתו מופשלת והצמיד את ראשו לגב הקטין. מלול הודה באישומים כפי שהוצגו בכתב האישום כבר בדיון הראשון, ללא כל תיקון או הסתייגות.

טענות הצדדים

התביעה הדגישה את חומרת ההפרה, אשר לטענתה קרובה למעשה מגונה, ואת עברו הפלילי של הנאשם. נטען כי מלול הפר בעבר צו פיקוח קודם פעמיים, ונדונו לו עונשי מאסר בפועל בגין הפרות אלו. התביעה הציעה מתחם ענישה של 9 עד 24 חודשי מאסר, וטענה שיש להטיל עליו את הרף הגבוה של המתחם עקב ההפרות הקודמות והסיכון הנשקף ממנו. התביעה הציגה את הרשעותיו הקודמות של מלול ואת גזרי הדין שניתנו בעניינו, כולל עונש מאסר של שלוש וחצי שנים מתיק קודם, אך לא הציגה את פסק הדין בערעור שהקל בעונשו.

סנגורו של מלול ביקש להסתפק בתקופת מעצרו. הוא הדגיש את הודאת הנאשם, נסיבותיו האישיות, ורצונו להשתקם. הסנגור התייחס גם להודעת אביו של הקטין, ממנה עלה כי האב ידע על הקשר בין הקטין למלול וסבר שמלול יוכל לסייע לבנו. עוד עלה מההודעה כי מלול אכן עזר לקטין וכי הקשר ביניהם שיפר את התנהגותו של הקטין, אף שמלול הוא שיזם את הקשר.

מטעם הנאשם העידו חברו, מר ארז לוי, ואמו. חברו העיד על רצונו של מלול להשתקם ועל אמונתו ביכולתו של מלול לעשות שינוי בחייו. אמו של מלול מסרה כי הוא נהג לקבל זריקות דקפפטיל לדיכוי היצר המיני עד חודש לפני מעצרו. לאחר הטיעונים לעונש, הוגשו אישורים מקופת החולים המעידים כי מלול קיבל זריקות חודשיות בין אפריל לספטמבר 2012, אך לא הוצג אישור לחודש אוגוסט 2012.

דיון והכרעה

בית המשפט הדגיש את חומרת העבירות. צו הפיקוח נועד לשמש "דלת ברזל" שתחצוץ בין העבריין לבין קורבנות פוטנציאליים. מלול הפר צו זה הפרות חוזרות ונשנות, ובכך "פרץ את אותה דלת ברזל". בית המשפט ציין כי מלול התחבר לקטין בן 12, שהה עמו ביחידות בחדרו, נסע עמו, וקיים עמו מגע פיזי אינטימי שכלל עיסויים והנחת ראשו על גב הקטין. למרות שהעובדות בכתב האישום לא עלו לכדי מעשה מגונה, הן היו קרובות לכך, וצו הפיקוח נועד למנוע בדיוק מצבים כאלה, העלולים להוביל לעבירות מין בקטינים. לכן, בית המשפט ראה במקרה זה את נסיבותיו כחמורות ביותר עבור עבירה של הפרת צו פיקוח, גם כשלא נלוותה אליה עבירה נוספת. מתחם הענישה ההולם לעבירה זו נקבע בין מספר חודשי מאסר לשנה וחצי מאסר.

נסיבותיו האישיות של הנאשם

למלול ארבע הרשעות קודמות, כולן בעבירות מין או הפרת צו פיקוח:

• בשנת 2003, נדון לארבע שנות מאסר בגין מעשה סדום ומעשה מגונה בקטין.

• בשנת 2005, נדון לארבעה חודשי מאסר בגין מעשה מגונה בקטין.

• בשנת 2009, נדון לשלוש שנות מאסר בגין מעשה מגונה בקטין והפרת צו שיפוטי (צו פיקוח). צו הפיקוח מושא תיק זה הוטל עליו במסגרת אותו תיק.

• בשנת 2012, נדון לחודש מאסר בגין הפרת צו הפיקוח מושא תיק זה.

בית המשפט קבע כי מסוכנותו של מלול גבוהה ביותר, שכן הוא ריצה שני מאסרים משמעותיים בגין עבירות מין בקטינים והפר שלוש פעמים צווי פיקוח. בנוסף, בעת ביצוע העבירות הנוכחיות, עמדו לחובתו של מלול שני מאסרים מותנים של שלושה וארבעה חודשים בגין עבירות מין. למרות שהפרקליטות לא טענה שהפרת צו הפיקוח היא עבירת מין ולא ביקשה להפעיל את המאסרים המותנים, בית המשפט הדגיש את הקרבה היתרה של מלול לביצוע עבירת מין. נתונים אלו הצדיקו הטלת עונש מאסר בקצה העליון של מתחם הענישה, ואף מעבר לו, כפי שביקשה התביעה, הן לאור חומרת העבירות והן לאור הצורך להגן על הציבור מפני מלול.

עם זאת, בית המשפט שקל גם נסיבות מקלות. מלול הודה בכתב האישום ללא קבלת תמורה, ובכך חסך את עדותו של הקטין – גורם שניתן לו משקל רב. הודאתו גם לימדה על מודעותו לפסול שבמעשיו. כמו כן, מלול החל לקבל טיפול בזריקות דקפפטיל להפחתת הדחף המיני, מה שהעיד על רצון אמיתי להשתקם, כפי שאושר בעדות חברו. אך בית המשפט ציין כי מלול קיבל את הטיפול באופן וולונטרי עד ספטמבר 2012 ואז הפסיק. מסמכים רפואיים הראו כי הזריקה אמורה להינתן מדי חודש. הקשר בין מלול לקטין נוצר באוקטובר, חודש בלבד לאחר שהפסיק את הטיפול, מה שמעיד על בחירתו להפסיק את הטיפול וחזרתו המיידית לדפוסי התנהגותו הקודמים, וממחיש את הקושי בטיפול זה התלוי ברצונו של הנאשם.

לאור הנתונים המקלים הללו, בית המשפט לא הטיל על מלול עונש המגיע לרף העליון של מתחם הענישה הראוי.

פסק הדין

בית המשפט גזר על ליאור מלול את העונשים הבאים:

1. חמישה עשר חודשי מאסר בפועל, החל מ-31 באוקטובר 2012.

2. חמישה חודשי מאסר על תנאי, שלא ירצה אותם אלא אם יעבור על העבירה בה הורשע, או עבירת מין שהיא פשע, תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר.