עומר בן עבד אבו ניע

הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירות חמורות של התעללות מינית בקטינה, שהייתה בתו החורגת. מעשיו של הנאשם נמשכו לאורך תקופה ארוכה במיוחד, כעשר שנים, והחלו כאשר המתלוננת הייתה כבת תשע בלבד. פסק הדין ציין כי הנאשם היה "איש אלים ביותר שהטיל חיתיתו על אשתו ועל המשפחה כולה", ורקע זה הסביר מדוע המתלוננת כבשה את תלונתה במשך שנים כה רבות. בעקבות חשיפת המעשים, התגרשה אמה של המתלוננת מן הנאשם.

גזר הדין והערעורים

בית המשפט המחוזי בבאר שבע הטיל על "פלוני" עונש של תשע שנות מאסר בפועל.

על גזר דין זה הוגשו שני ערעורים לבית המשפט העליון:

1. ערעור מטעם הנאשם  בערעור זה, טען הנאשם לחומרת העונש שהוטל עליו.

2. ערעור מטעם המדינה ("ערעור שכנגד"): המדינה ערערה על קולת העונש, בטענה שהעונש אינו מספק נוכח חומרת המעשים ומשכם.

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של הנאשם, וקבע כי אין בו כל ממש. המשמעות היא שעונש תשע שנות המאסר שהוטל עליו נחשב הולם למעשיו. יחד עם זאת, בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של המדינה נגד קולת העונש, וקבע כי הוא "בדין יסודו". הקביעה כי העונש קל, נוכח העובדה שמדובר במעשים שנמשכו כעשר שנים והחלו כשהמתלוננת הייתה בת תשע, מצביעה על כך שבית המשפט העליון ראה חשיבות בהטלת עונש מרתיע יותר, המגן באופן ממשי על הציבור.

המסמך מפרט את ההרשעה ואת עמדת בית המשפט העליון ביחס לגזר הדין של הערכאה קודמת, אך אינו מפרט את גזר הדין הסופי המדויק, אם הוחמר, על ידי בית המשפט העליון