קובי קדרי

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה

במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, לפי סעיף 40ט לחוק העונשין, שקלתי את הנתונים הבאים:

1.     הנאשם הוא האחראי הבלעדי למעשיו, כאשר חלקם בוצעו כאשר בתו בת ה-5 נוכחת לצדו.

2.     מדובר במספר אירועים שהתרחשו במהלך היום כאשר הנאשם יכול היה לבחור להפסיק את מעשיו בכל שלב. הנאשם חתר באופן יזום לאינטראקציה עם שלוש הקטינות במספר הזדמנויות במהלך היום, כאשר זו באה לידי ביטוי, מעבר לעבירות בהן הורשע, גם במפגש הנוסף עם א' בתור למגלשת הבננה ובמפגש עם נ' בעולם הילד. 

3.     אמנם אין מדובר במסכת אירועים שקדם לה תכנון משמעותי, אלא ב"ניצול הזדמנות" בה שהה הנאשם עם משפחתו בפארק המים באותו יום, על מנת לייצר קרבה ומגע מיניים. עם זאת, אף שמדובר באירועים שהתפתחו באופן ספונטני, סדרת האירועים מצביעה על כך שהנאשם היה נחוש בדעתו לייצר קרבה ומגע עם הקטינות, ולהתחבב עליהן אף במחיר של סיפורי בדיות אודות עיסוקיו ונכסיו. 

4.     מבלי להקל ראש כלל וכלל במעשים בהם הורשע הנאשם, אין מדובר במעשים שנמצאים ברף הגבוה של עבירות המעשה המגונה. הנאשם לא חתר למגע מיני ממושך אלא מדובר בכל אחד מהאירועים במגע רגעי או קצר; העבירות נעברו במרחב הציבורי במקום בו שהו הקטינות ומבלי שנלקחו על ידי הנאשם למקום סגור אחר; המעשים לא כללו הפשטה או מגע באברי מין. ניתן אף לומר כי במדרג החומרה האפשרי ביחס לכל אחת מבין העבירות בנפרד, מדובר אף במעשים שנמצאים במדרג נמוך יחסית.

5.     הנזק שנגרם לשלוש הקטינות. בע"פ 6690/07 פלוני נ' מדינת ישראל (10.03.2008) קבע בית המשפט העליון את העקרונות הבאים ביחס לנזק שנגרם לקטינים קורבנות עבירות מין: 

"חילול כבוד האדם של הקרבן, ניצול התמימות האמון, חוסר האונים ואי היכולת להתנגד באופן משמעותי שמאפיינים פעמים רבות קרבנות עבירה קטינים, ניצול החשש והפחד אצל רבים מהם מחשיפת המעשים, הצלקות הנפשיות העמוקות הנחרתות בנפשם, הפגיעה בתפקודם השוטף במסגרות החיים השונות, הזוגיות, החברתיות, האישיות ואחרות – כל אלה הם אך מקצת הטעמים לחומרתן היתרה של עבירות המין המבוצעות בקטינים"

מעבר לכך, בע"פ 6819/14 פלונית נ' מדינת ישראל (01.02.2015) נקבע כי "מעשים מגונים הם מסוג העבירות שהנזק טבוע בהן וקיומו הוא בבחינת הנחה שאינה צריכה הוכחה" (פסקה 7).

אף שהוכחת הנזק אינה נדרשת כאמור, מטעמה של א' הוגשה כאמור הצהרת נפגע עבירה (טל/1). בהצהרה מפרטת א' כי גם זמן רב לאחר המקרה עדיין הרגישה מוזר ולא כל כך הבינה מה קרה. א' מפרטת בהצהרה כי היא מרגישה חסרת ביטחון לעמוד במרחק קרוב מול גבר מבוגר או לשהות עמו בפרטיות עד אשר מקפידה לשמור על מרחק גם מהמחנך שלה ומבקשת מחברותיה לעמוד מחוץ לכיתה במפגש עמו.

השלכת אירועי אותו יום על הקטינות, הן בזמן אמת הן בתקופה שלאחר מכן, נפרסה בהרחבה במהלך שמיעת הראיות וקיבלה ביטוי גם בהכרעת הדין. הקטינות היו נסערות כתוצאה ממעשי הנאשם כאשר במעמד שהייתן בחדר הביטחון בפארק, ניסתה אשתו של הנאשם להיכנס לחדר הביטחון, וט' פרצה בבכי (עמ' 10 להכרעת הדין; ת/28, ת/27-ת/27א); ט' היתה חיוורת וקפואה לאחר האירוע עם הנאשם (עדות נ' בעמ' 11 ש' 26–27); וגם בתחנת המשטרה כאשר ראתה את הנאשם היא "קפאה במקום, נהייתה חיוורת, לא הצליחה לזוז הייתי צריכה למשוך אותה מהמקום, היא בכתה בהיסטריה ולא הייתה מוכנה לזוז, הייתי צריכה לבקש שמישהו יסגור את הדלת ויעזור" (עמ' 12 ש' 18–21);

חוקרת הילדים אסרה את העדת ט' בבית המשפט לאור מצבה הרגשי. איסור זה נבדק פעם נוספת סמוך למועד שמיעת הראיות ונותר על כנו לאחר שחוקרת הילדים מצאה שמצבה הנפשי של ט' לא השתנה, שהיא עדיין חווה "סטרס" וחוששת לצאת מהבית בלילה לטייל ועדיין מרטיבה במיטה (ת/14);

חוקרת הילדים העידה בבית המשפט על תחושות הפחד של ט' לאחר האירוע "בחקירה שלה היא סיפרה על תחושות פחד מאותו האיש, סיפרה על זה שכל לילה היא רואה את הפנים שלו ושל אשתו והיא מפחדת שהוא ימצא ויעשה לה משהו. עוד היא סיפרה שהיא הרטיבה במיטה בלילה" (עמ' 82 ש' 15–17);

אמה של נ' פירטה בעדותה, שנגבתה סמוך לאירועים, כי היא התעוררה בלילה בצעקות, תוך שהיא מביעה דאגה לבתו של הנאשם, בכתה וסיפרה שאינה מצליחה לישון כבר כמה ימים ועצבנית מאז המקרה (ת/32 ש' 9). האם ציינה כי ט' ונ' חוששות מאז המקרה לצאת מהבית (שם, ש' 11); סבתה של ט' מתארת כי בשיחה עמה היא בכתה והביעה חשש מהנאשם ומאשתו שניגשה אליה בתחנת המשטרה (ת/33).

מתחם העונש ההולם

6.     לאור כל המפורט לעיל, ולאחר שקילת נסיבות ביצוע העבירות במקרה זה, מדיניות הענישה הנוהגת, ועצמת הפגיעה בערכים המוגנים – אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בגין המעשים בהם הורשע הנאשם הוא מתחם שמתחיל מ-15 חודשי מאסר בפועל ועד 32 חודשים וכן ענישה נלווית.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה

לשם גזירת עונשו של הנאשם יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, כמצוות סעיף 40יא לחוק העונשין:

7.     לחובת הנאשם שבע הרשעות קודמות משנת 1996 ועד 2024, כאשר כל הרשעותיו, למעט האחרונה, התיישנו אך לא נמחקו. הרשעתו האחרונה של הנאשם משנת 2024 ועניינה עבירה של היזק לרכוש במזיד, בגינה הוטלו עליו מאסר מותנה והתחייבות.

לנאשם שלוש הרשעות ממין העניין, אך שלא מהשנים האחרונות: הרשעה משנת 2013, בעבירה של מעשה מגונה בפומבי, בגינה נדון לשישה חודשי מאסר בפועל; הרשעה משנת 2003 בעבירה של מעשה מגונה בפומבי בגינה הוטל עונש של מאסר מותנה והתחייבות; והרשעה משנת 2002 במסגרת צירוף תיקים בעבירות של מעשה מגונה בפומבי (שתי עבירות), הפרת הוראה חוקית (שתי עבירות), תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה סתם (שתי עבירות) איומים (שתי עבירות) ופגיעה בפרטיות. בגין הרשעה זו הוטל על הנאשם מאסר למשך 18 חודשים. 

לנאשם הרשעות נוספות בעבירות של תקיפה ואיומים (משנת 2007), פגיעה בפרטיות (משנת 2004) תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים (משנת 2002) וכן תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעת שוטר בעת מילוי תפקידו ושימוש בכוח או באיומים למניעת מעצר (משנת 1996).

8.     הנאשם נעצר ביום 19.08.2023 והועבר למעצר בפיקוח אלקטרוני מיום 07.09.2023 ועד לגזירת דינו. הלכה היא כי בגזירת הדין אין לנכות את ימי המעצר בפיקוח אלקטרוני מתקופת המאסר אך ניתן להתחשב בתקופת בה שהה הנאשם במעצר בפיקוח אלקטרוני כשיקול במסגרת הענישה, בשים לב לכך שחירותו בתקופה זו היתה מוגבלת (ר' ע"פ 7768/15 פלוני נ' מדינת ישראל, 20.04.2016; ע"פ 8547/15 מדינת ישראל נ' מחאג'נה, 05.06.2016). הנאשם ביקש להתחשב בעובדה כי בפרק זמן זה הוא ואשתו לא עבדו לפרנסתם.

9.     הנאשם פרס בהרחבה במהלך ההליך את קשיי המעצר ומכאוביו, החל מהעובדה כי בתו נכחה במקום מעצרו וכלה בכבילתו למיטה בארבע גפיים בבית המעצר.

10.   הנאשם מימש את זכותו לנהל את ההליך ובכלל זה העדת שתיים מתוך שלוש הקטינות. איני זוקפת לחובתו את מימוש זכותו בניהול ההליך אולם משמעות הדברים היא שלא ניתן לזקוף לזכותו, כנימוק להקלה בענישה, את החיסכון בזמן שיפוטי והימנעות מהעדת הקטינות (וזאת אף אם נחקרו באדיבות וברגישות).

מיקום הנאשם בתוך מתחם העונש

11.   המאשימה ביקשה למקם את הנאשם בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם שנטען על ידה, כאשר העונש שנתבקש ממקם את הנאשם סמוך למרכזו של השליש התחתון. גם ההגנה, למעשה, עתרה למיקום הנאשם במרכז השליש התחתון. ברור כי לא ניתן למקם את הנאשם בחלקו התחתון של המתחם בשים לב לעברו הפלילי ואי־לקיחת האחריות. העובדה שבעניינו של הנאשם נקבע מתחם עונש שונה, מקל יותר מזה שביקשה המאשימה ומחמיר יותר מזה לו עתרה ההגנה – אינה משליכה על הקביעה הערכית בדבר מיקום הנאשם בתוך המתחם שנקבע, ואני מוצאת לאמץ את עתירת המאשימה (וההגנה) ולמקם את הנאשם כאמור סמוך למרכזו של השליש התחתון של מתחם העונש ההולם.

12.   בעת גזירת עונשו של הנאשם יש להתחשב גם בהוראות סעיף 355 לחוק העונשין הקובע עונש חובה מזערי בעבירות שעניינן מעשה מגונה בקטינה ומעשה מגונה בכוח (סעיף 384(א) וסעיף 384(ג1) לחוק העונשין). לפי הוראות הסעיף לא יפחת עונשו של אדם שהורשע בעבירות האמורות מרבע העונש שנקבע לאותה עבירה אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים  מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו. עוד נקבע בסעיף כי עונש מאסר כאמור לא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים, כולו על תנאי.

13.   לא מצאתי במקרה זה נסיבות המצדיקות חריגה לקולה או לחומרה ממתחם העונש ההולם.

פיצוי הקטינות

14.   המאשימה עתרה להטיל על הנאשם פיצוי לכל אחת מהקטינות בעוד שההגנה ביקשה להדגיש כי מדובר במי שנמצא בתנאי מעצר בפיקוח אלקטרוני מזה כשנה וחודש, חסר יכולת השתכרות ממשית ואשתו לא עובדת. עוד טענה ההגנה כי המאשימה לא עמדה בנטל להצביע על עצמת הנזק או לכמתו.

15.   סעיף 77(א) לחוק העונשין קובע "הורשע אדם, רשאי בית המשפט לחייבו, בשל כל אחת מן העבירות שהורשע בהן, לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה סכום שלא יעלה על 258,000 שקלים חדשים לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו". כפי שקבע בית המשפט העליון בדנ"פ 5625/16 אסרף נ' בוקובזה (13.09.2017) פיצוי מכוח סעיף 77 הוא פיצוי בעל אופי ראשוני אשר יכול שייעשה בדרך של אומדן תוך הסתייעות בכלים הראייתיים המוגבלים העומדים לרשותו של בית המשפט בהליך הפלילי (פיסקה 31).

16.   מצבו הכלכלי של הנאשם והעדר צפי להשתכרות ממשית בעתיד הקרוב לא יכולים לשמש כנימוקים רלבנטיים בשאלת פיצוי הקטינות, שכן מדובר ברכיב אזרחי באפיו. בעניין זה נקבע: "מחמת אופיו ותכליתו האזרחיים של הפיצוי, ובדומה לעניינים אחרים שבמשפט האזרחי, מוקד ההסתכלות איננו ביכולתו של הפוגע-העבריין. המוקד הוא בעניינו של נפגע העבירה, בהכרה בפגיעה בו, ובהטבתה" (ע"פ 8449/17 פלוני נ' מדינת ישראל, 16.06.2019, פסקאות 51–52 וההפניות שם).

17.   משהורשע הנאשם בעבירות שיוחסו לו, פסיקת פיצוי מתחייבת ומתחדדת גם על רקע העדת שתיים מבין הקטינות, השלכת מעשי הנאשם על הקטינות, ועל מנת להכיר בפגיעתן ולסייע בשיקומן.

לאור האמור לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

א.     מאסר בפועל למשך 18 חודשים בניכוי ימי מעצרו מיום 19.08.2023 ועד ליום 07.09.2023.

ב.     מאסר על תנאי בן שבעה חודשים למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור מיום שחרורו ממאסר עבירה לפי סימן ה' לפרק י' בחוק העונשין, למעט עבירה לפי סעיף 352.

ג.      פיצוי בסך 10,000 ₪ לכל אחת מהקטינות – עדות התביעה 1 עד 3.

המאשימה תיידע את הקטינות על פסיקת הפיצוי לטובתן ותעביר למזכירות בית המשפט בתוך 7 ימים את פרטיהן העדכניים.