דוד אברהם

גיבור הוואטסאפ של יבנה: סיפורו של מחנך לעת מצוא - חרמון 9 יבנה

באווירה הציבורית הרוויה בגיבורים מזויפים, קשה להתעלם מהדמות החדשה שנכנסה לפנתיאון המקומי של ה"מחנכים": דודו מיבנה, איש שהצליח להפוך אפליקציית מסרים תמימים לכלי "חינוכי" אפל ומעוות. תחת המסווה של שיחות והתכתבויות, הוא בחר לעצמו שליחות – לנהל קשרים עם קטינה בת 13, תוך שימוש בשפה "חינוכית" הכוללת בקשות לתמונות, שיחות טלפון אינטימיות, וניסיונות להחזיר לה "תשומת לב" מינית.

במקום לשבת וללמד תנ"ך בבית ספר, בחר דודו לנהל את שיעוריו בוואטסאפ, שם שלח תמונות עם תוכן מיני, ניהל שיחות על מין עם ילדה, וניסה לשכנע אותה ש"יש לה שליחות" בעולם. אומרים שלכל אחד יש ייעוד – נראה ששלו היה להוכיח עד כמה עמוק אפשר לשקוע בשם ה"דאגה לזולת".

הטענות נגדו חמורות ומפורטות. תיעודים רבים חושפים שיחות עם הקטינה, התנהלות שיטתית, ובקשות ברורות לתוכן מיני – לא מתוך בלבול רגעי, אלא מתוך תכנון. גם כשהמשטרה הגיעה – התירוצים לא איחרו לבוא: "לא הייתי שם", "זו לא הייתה הכוונה", ו"פעם אחת ניסיתי לעזור". כמה קל להפוך את הקורבן לאשם, וכמה צפוי שהעבריין יצטייר כמדריך לנוער במצוקה.

אם הייתה קיימת תחרות על צביעות ציבורית והעמדת פנים, סביר שהיינו מדביקים לו מדליה. ואם הייתה מדינה בה נאשמים בעבירות מין כלפי קטינים היו מקבלים תעודות הוקרה על תרומתם למוסר – אולי היינו יכולים להבין את ההיגיון המעוות.

אבל בינתיים, נותר רק להביט בתיק הפלילי, בתקוות התמימות של קטינה שנפגעה, ובטור זה – שמשמש עדות צינית לתהומות שהאנושות מוכנה להגיע אליהם, בשם תירוצים קלושים ווואטסאפ אחד יותר מדי.