ראשיד אייה

קשה להפריז במידת האכזריות המשתקפת מתיאור מעשיו: הסגת גבול וכניסה לבית בחשאי ובלא הרשאה; הטלת אימה על המתלוננת, קטינה כבת 12, תוך איומים חוזרים ונשנים שיפגע בה ובמשפחתה, בשפה גסה ואלימה; מסכת ארוכה של התעללות מינית במתלוננת, תוך התעלמות מתחינותיה ומצוקתה. הכל לשם סיפוק דחפיו המיניים, ללא כל ריסון, רתיעה, או הכרה בסבל שהוא גורם למתלוננת. המערער הגדיל לעשות, בשעה שגרר את המתלוננת לחיפושים אחר הטלפון הנייד שלו, ולבסוף אף גנב את הטלפון הנייד שלה. העובדה כי המערער היה תחת השפעת אלכוהול וסמים אינה עומדת לזכותו. במעשיו גרם המערער לנזקים נפשיים חמורים למתלוננת, פגע בכבודה ובגופה. המערער אף גרם לפגיעה בתחושת הביטחון של המתלוננת ובני משפחתה.

°

בסעיף 348(ב) לחוק העונשין נקבע העונש המרבי שאותו ניתן להשית על מי שביצע עבירה של מעשה מגונה בנסיבות אינוס בקטינה - 10 שנות מאסר. בקבעו את העונש המרבי, ביקש המחוקק להביע עמדה ערכית ביחס לעבירות אלו, המבטאת את רף הענישה ההולם בנסיבות החמורות ביותר. נסיבות העניין הן ברף החומרה העליון של עבירות מעשה מגונה. בנסיבות אלו, מתחם העונש ההולם שקבע בימ"ש המחוזי בין 8-5 שנות מאסר נמוך מדי, ואינו הולם את חומרת המעשים שבהם הורשע במערער. מתחם העונש ההולם צריך היה לכלול את העונש המרבי הקבוע בחוק, וזאת אף מבלי להתחשב בכך שמעשיו של המערער אינם מתמצים בעבירות המין, שהרי הורשע גם בגניבה ובהסגת גבול.