יואב (בן יהונתן) שמם

התביעה הגישה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים והיא מבקשת לשחררו בתנאים של מעצר בית מלא שיבטיחו, לטענתה, את הסיכון הנובע מהתנהגותו כלפי המתלונן הקטין ומתלוננים פוטנציאליים מסוגו.

5.       המשיב מתנגד לבקשה והוא ממקד את טיעוניו בשאלת הראיות לכאורה. לטענתו אין בתיק שום ראיה בקשר לאישום הראשון שכן המתלונן לא זכר למעשה דבר ואין גם שום מימצא אוביקטיבי התומך בטענת התביעה. אשר לאישום השני, לטענת המשיב לא בוצעה במקרה זה כל עבירה שכן כל שארע הוא שהמשיב קם ופתח את חגורת מכנסיו, התקרב לעבר המתלונן כשכבר בשלב זה התפרצו השוטרים לחדר. המשיב טוען כי לא בוצעה עבירה של נסיון למעשה סדום בה נדרש, על פי הגדרת החוק, אקט של החדרה.

6.       אשר לראיות

א.       לאחר שעיינתי בחומר הראיות שבתיק החקירה הגעתי למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה מספקת להוכחת מעשי העבירה המיוחסים למשיב. חומר הראיות כולל את עדותו של המתלונן הקטין שסיפר כיצד הגיע למונית של המשיב במוצאי שבת לפנות בוקר, כשהוא במצב של שיכרות. הקטין סיפר כי בבוקר שלמחרת המשיב התקשר אליו, תחילה כשהשיחה חסויה, ואמר לו כי אהב את מה "שעשינו בבוקר שאתה ירדת לי ואני ירדתי לך...". המשיב שאל אותו אם הוא יכול להיפגש איתו והקטין השיב כי אינו חש בטוב והמשיב אמר שיתקשר פעם נוספת למחרת. הקטין סיפר כי לאחר השיחה עם המשיב הוא החל להזכר בדברים שארעו לו במונית עם המשיב:ב

"נזכרתי שמצצתי לו ושעשינו ביד וזהו ואני זוכר שהיתה לו כרס והוא היה שעיר" (הודעת הקטין מיום 29.6.00).

          הקטין סיפר לחברו הטוב שחר זקן וכן לחברתו רחלי על שארע לו עם המשיב.

          בהודעה מיום 6.7.00 סיפר שחר זקן כי ביום ראשון התקשר אליו הקטין כשהוא בוכה וביקשו לבוא אליו מיד. כשהגיע אליו ראה שהוא מדוכא:ו

"שאלתי אותו מה העניין ומה היה כל כך דחוף, ואז "ש" עוד פעם טיפה בכה ואז התחיל לספר לי שבבוקר הוא יצא מאצל "מ" ברמת שרת ואז הוא הפסיק לספר ואמרתי לו נו, כדי שימשיך לספר ו"ש" אמר לי שזה קשור במונית, ואני שאלתי אותו מה קשור במונית, ו"ש" אמר לי שזה הנהג ושהוא התקשר אליו היום והתחיל להגיד לו שהוא עשה לו דברים במונית, "ש" עדיין לא פירט מה, אז שאלתי אותו איך הוא מרגיש, לא שאלתי על פרטים, הבנתי במה מדובר, התרחקנו מהבית של "ש" וירדנו לכיוון הספסל כדי שההורים שלו לא יראו ואז "ש" סיפר שהנהג התקשר אליו ואמר לו שבבוקר הוא הנהג הסיע אותו במונית והוא התחיל לגעת בו, "ש" הפסיק לדבר והתחיל עוד פעם לבכות..." (הודעה מיום 6.7.00, עמ' 1).

                   לאחר שהמשיב התקשר לקטין בשיחה מזוהה הגיש הקטין תלונה למשטרה בה סיפר את שארע לו עם המשיב והמשטרה הקליטה את שיחתו עם המשיב (תמליל שיחה מיום 2.7.00, קלטת מס' 137/00).

ב.       בתדרוך המשטרה נפגש הקטין עם המשיב בדירה שתוארה כדירת סבתו כשהמפגש בין השניים תועד כולו בקלטת אודיו ווידאו המתעדת את המפגש מתחילתו ועד לרגע מעצרו של המשיב. המשיב מסר במשטרה שתי הודעות. בהודעה הראשונה (מיום 4.7.00), הוא אישר שהסיע את המשיב במוניתו ואישר כי המשיב היה, כלשונו, "מסטול" ו"נראה לא טוב". המשיב הכחיש מגע מיני כלשהו בינו לבין הקטין ולדבריו נפגש עם הקטין בדירה במטרה להכיר את המשפחה שלו. בהודעה נוספת שנגבתה מהמשיב ביום 5.7.00 הוא סרב לענות על השאלות ששאלו אותו החוקרים ולכל השאלות השיב רק זאת, כי הוא "שומר על זכות השתיקה" (הודעה מיום 5.7.00).

ג.       הראיות בנוגע לאישום הראשון מספקות תשתית ראייתית, לכאורה מספקת, נגד המשיב. הן כוללות את הודעת הקטין בדבר מצבו הקשה באותו לילה ואישור לכך נמצא בהודעת המשיב. על מעשיו של המשיב בקטין באישום הראשון קיימות ראיות לכאורה בהודעתו של המתלונן, הודעת חברו הטוב אליו פנה "ש" סמוך לאחר האירוע ושיחות הטלפון של המשיב לקטין, לאחר האירוע באישום הראשון. כל אלה מספקות תשתית ראיות מבוססת לשלב זה של הבקשה למעצר וקביעת תנאי שחרורו של המשיב. גם באשר לאישום השני, קיימת תשתית ראייתית מספקת. צפיתי בקלטת הוידאו ושמעתי את קלטת האודיו ותמלילי השיחות בין המשיב למתלונן ושוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה של נסיון למעשה סדום שלא הגיע לכלל סיום בשל הזדרזות המשטרה למנוע מהקטין לעבור פעם נוספת את ה"אירוע" עם המשיב.

ד.       המשיב מצידו בחר להכחיש הכל ובהמשך ביקש לשמור על זכות השתיקה. זוהי כמובן זכותו, אך בנסיבות אלה נותרו הראיות הלכאוריות הכורכות אותו בלא כל הסבר או למצער ניתן הסבר שעל פניו נראה שקרי ואינו מתיישב עם הקלטות המתעדות חלק מהאירועים מושא האישומים. ראוי לציין כי בקלטת נשמע הקטין אומר למשיב כי הוא בן 16 וחודשיים, אך עובדה זו לא מנעה מהמשיב להמשיך במעשיו ואלה נקטעו על ידי המשטרה. מדובר בנער בגיל צעיר במיוחד ותמונתו שבתיק החקירה מעלה לכאורה כי מראהו מצביע היטב על גילו הצעיר. לא למותר לציין כי קביעת משקלן ומהימנותן של הראיות תעשה על ידי בית המשפט שישמע מקרוב את העדויות ואלה יעברו את מבחן החקירה הנגדית.

7.         עילת מעצר וחלופת מעצר

א.       התביעה אינה מבקשת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים אלא לשחררו בתנאים שיבטיחו כי לא יסכן את הציבור, במיוחד את ציבור הנוסעים הנזקקים לשירותיו.

ב.       ב"כ המשיב טוען כי המשיב אינו מסוכן לציבור ולטענתו ניתן ללמוד על כך מהתנהגות התביעה שלא הגישה ערר על החלטת בית משפט קמא לשחרורו והגישה את כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים לאחר שחלפו מספר ימים לאחר שהמשיב שוחרר.

ג.       גם אם התביעה לא הזדרזה בהגשת כתב האישום נגד המשיב, אין בכך, כשלעצמו, להעיד על כי מעשי המשיב אינם מסכנים את הציבור. הבחינה צריכה להיעשות על בסיס חומר הראיות המצוי בתיק החקירה. בענייננו, מדובר בנהג מונית המשרת את הציבור, עוסק בהסעת נוסעים ובתור שכזה אחראי על שלומם וביטחונם. מהראיות לכאורה עולה כי המשיב ניצל לרעה את תפקידו ואת מצבו של "ש", קטין כבן 16, ועשה בו מעשה סדום ומעשה מגונה, כל זאת כאשר הקטין נותן בו אמון ונוסע במונית בה נהג המשיב.

ד.       בנסיבות אלה, כאשר מדובר בנהג של רכב ציבורי הבא במגע יום-יומי עם הציבור, לעיתים בשעות הלילה המאוחרות, המנצל לרעה את תפקידו, מתקיימת עילת מעצר של חשש לסיכון הציבור.

ה.       עם זאת, ניתן במקרה זה להורות על חלופת מעצר שתבטיח את הסיכון הנשקף מהתנהגות המשיב בדרך של מעצר בית. מדובר במי שהוא בעל עבר נקי ולפיכך ניתן להסתפק במקרה זה במעצר בית שיבטיח שהמשיב לא ישוב לנצל לרעה את שלומם וביטחונם של הנוסעים הנזקקים לשירותיו. ב"כ המשיב טוען כי ניתן להסתפק במקרה זה בהוראה שנתן בית משפט קמא לאסור עליו ליצור קשר עם המתלונן. אין לקבל בקשה זו שכן חלופת מעצר נועדה במקרה זה לשמור לא רק על הקטין המתלונן שנפגע באופן מקרי מהמשיב בשל העובדה שנסע במוניתו, אלא יש לדאוג לשלומם של נוסעים פוטנציאליים אחרים, בכללם קטינים, שעשויים להיפגע מהתנהגות המשיב.

          לאור כל האמור לעיל החלטתי כי המשיב ייעצר עד תום ההליכים וישוחרר בתנאים כדלקמן:נ

            1.         מעצר בית מלא.

2.       ערבות צד ג' בסכום של 20,000 ש"ח להבטחת תנאי שחרורו של המשיב.

          שאר התנאים שקבע בית משפט קמא בהחלטתו מיום 5.7.00, יישארו בעינם.