גולן וישניה

בואו נעמוד דקה דומייה לאינטגריטי שאבד. כי כשהעבר המשפטי שלך כולל סמל משטרתי על הכתף והעתיד כולל כרטיס ביקור עם המילים "עו"ד גולן", אתה לא מצפה למצוא את עצמך בליל אביב תל-אביבי מתכתב עם נער בן 14 בצ'אט, שולח תמונות סלפי ופותח שיחה עם "מה קורה?" כאילו זה טינדר ולא חומר לחקירה.

הגולן שלנו, מתוחכם ומתוחכם פחות, מציע צעצועי ריגול, סיפורים מהיחידה הסודית, ושיחות על גיל, חוק, ומה חוקי רק קצת. הוא מקפיד להדגיש: "אני רק רוצה להכיר, זה חוקי, באמת, אני גם עורך דין" – תוספת ששווה בערך כמו סטיקר "אין לי מה להסתיר" על מצלמת אבטחה.

במהלך ההתכתבות, גולן מנווט בין רצינות לפלרטוט, בין תחנונים לתמונה לבין סיפורי גבורה עם מורים פדופילים אחרים ש"לא כמוהו". כשהילד אומר שהוא בן 14? "זה בסדר, אנחנו רק מדברים...". כשהילד שואל אם הם ייפגשו? גולן עונה כמו סוכן מוסד בטי שירט: "צריך להכיר קודם... ולראות מה בא לך".

הקליימקס מגיע כשהילד אומר "אני מוחק אותך, אולי עוד שנתיים" – וגולן? הוא ממשיך להתכתב כאילו מדובר בדייט לגיטימי עם סטודנט למשפטים ולא בהתכתבויות שצריכות להגיע ישר ליחידת הסייבר.

מסקנה? כשעורך דין משתמש בכישוריו המשפטיים כדי להתחמק מהאשמות עתידיות תוך כדי שהוא בודק עם קטין אם יש לו בית ריק – לא מדובר רק באובדן של ערכים. זה מופע אימים של ציניות, נורמליזציה של יחסי כוח מעוותים, וניצול תחפושת של "חבר מגניב עם גאדג'טים" כדי לחמוק מהאמת הפשוטה: יש דברים שפשוט אסור לעשות.

והכי חשוב – אם זה נראה כמו דג, מריח כמו דג ומתנהג כמו דג, זה כנראה לא כריש קריירה, אלא מישהו שצריך להיבדק על ידי הרשויות, ומהר.

בהמשך נפרסם פרטים נוספים על גולן ותיק פלילי מבית המשפט בראשון לציון