ברנרד אמיר יהודה חזן

פרטי האישומים וההרשעה

הנאשם הודה והורשע בכתב אישום מתוקן הכולל שלוש פרשיות, המתארות דפוס פעולה שיטתי של ניצול מיני:

• האישום הראשון: עבירה של מעשה מגונה בצעירה בת 19 (נ'). הנאשם, תוך ניצול מעמדו כמאמן, ביקש ממנה למדוד תלבושות במקום מבודד, צפה בה כשהיא עירומה חלקית, נגע וליטף אותה תוך כדי אמירות מיניות.

• האישום השני: מספר עבירות של מעשה סדום בקטינה מעל גיל 16 ובעילה אסורה בהסכמה בקטינה מעל גיל 16, תוך ניצול יחסי תלות, מרות, חינוך והשגחה, וכן עבירה של מעשה מגונה בקטינה (א'). האירועים כללו נשיקות, חיבוקים, ומעשים מיניים מלאים.

• האישום השלישי: עבירה של מעשה מגונה ומעשה סדום בקטינה מעל גיל 14 ומתחת לגיל 16 (כ'). גם כאן, הנאשם ניצל את יחסי התלות, המרות וההשגחה, וביצע נשיקות ומעשי מין אוראלי.

האירועים התפרשו על פני השנים 2013 ובין 2017-2020. הנאשם ניהל קרקס והעביר אימונים, ובמסגרת זו יצר קשר עם המתלוננות, שהיו תלויות בו מקצועית ואישית. הוא בנה איתן מערכת יחסים קרובה ותלותית כדי לנצלן מינית.

עמדות הצדדים לעונש

• המאשימה: דרשה 7 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי כספי למתלוננות. הדגישה את ריבוי העבירות, התמשכותן, ניצול מעמדו של הנאשם, תמימות הקטינות, חומרת הפגיעה והצורך בענישה מחמירה ומרתיעה.

• ההגנה: ביקשה מתחם ענישה של 9 חודשים עד 3 שנות מאסר בפועל, תוך מיקום העונש ברף האמצעי. הדגישה את הישגיו המקצועיים של הנאשם, תרומתו לבני נוער, היעדר עבר פלילי, שיתוף פעולה בחקירה, הפגיעה הכלכלית והתדמיתית שנגרמה לו, היותו אב לשלושה קטינים (שאחד מהם בעל צרכים מיוחדים), והודאתו בהסדר טיעון שחסכה זמן שיפוטי ועדויות.

קביעת מתחם הענישה ההולם

בית המשפט קבע כי, למרות שמדובר באירועים שהתפרשו על פני שנים וכלפי מתלוננות שונות, קיים קשר ענייני הדוק בין האירועים:

• כל העבירות בוצעו כלפי צעירות שהתאמנו אצל הנאשם ובמסגרת זו נוצר הקשר ביניהם.

• אופני העבירות דומים, ומהותם היא ניצול תלותן של הצעירות בנאשם.

• המעשים בוצעו באופן מדורג (איתור, יצירת אינטימיות, מעשים מגונים, ומעשי סדום), והכול על רקע היכרותם המקצועית ובנסיבות דומות.

לאור זאת, בית המשפט קבע מתחם ענישה אחד לכלל העבירות.

נימוקי בית המשפט לעונש

בית המשפט הדגיש כי מעשי הנאשם פגעו בערכים חברתיים בסיסיים:

• אוטונומיה על הגוף וזכות לפרטיות: הנאשם פגע באופן קשה בזכותן של המתלוננות לשלמות גופן.

• ביטחון ושלום האדם, ובמיוחד קטינים: הנאשם ניצל את מעמדו ואת האמון שניתן בו.

• ניצול תלות ומרות: הנאשם ניצל את המתלוננות שהיו תלויות בו מקצועית, רגשית ואישית. הוא "סימן" נערות, יזם מפגשים ביחידות, שכנע אותן שמדובר בעניין מקצועי, והוביל אותן למקומות מבודדים.

• חומרה יתרה בעבירות בקטינים: יכולת ההבנה ושיקול הדעת של קטינים אינן בשלות, ולכן ניצולם חמור במיוחד ועלול להותיר צלקות עמוקות.

• העדר הפעלת כוח או אלימות: בית המשפט ציין כי הנאשם לא הפעיל כוח פיזי או אלימות, אך הדגיש שזה לא מפחית מחומרת המעשים, שכן ניצול יחסי המרות גורם ל"הסכמה" שאינה חופשית.

• היעדר שיקום: הנאשם לא עבר הליך שיקומי.

בית המשפט התייחס לפסיקה קודמת המצביעה על הצורך במדיניות ענישה מחמירה בעבירות מין, בייחוד כשמדובר בקטינים ותוך ניצול יחסי אמון ומרות.

בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו, מידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירות, מידת אשמו של הנאשם ומדיניות הענישה הנהוגה, מתחם הענישה ההולם נקבע על מנעד שבין 5 ל-9 שנות מאסר בפועל.

גזר הדין

בהתחשב במכלול השיקולים, לרבות הודאתו של הנאשם והיעדר עבר פלילי, לצד חומרת מעשיו, ריבוים והתפרשותם לאורך זמן:

• על הנאשם נגזרו 6 שנות מאסר בפועל.

• שני מאסרים על תנאי.

• פיצוי כספי למתלוננות (שיעורו ייקבע בהתאם לשיקול דעת בית המשפט).

בית המשפט הדגיש כי הגם שהנאשם "ריסק את מפעל חייו", עליו לקבל טיפול, והוא מבין שביצע פשע