מיכאל מחפוד (פטישי)

וזוהי עיקרה של פרשה זו. המשיב הכיר בחורה פלונית, היא המתלוננת, שעבדה כפקידה בחברה לממכר מכוניות, כאשר בא לרכוש מכונית. מאז ניסה פעמים אחדות להזמינה לצאת עמו, אך זו סירבה להיפגש עמו. יום אחד בא משרדי החברה. היה זה זמן סיום העבודה, והוא חזר והציע למתלוננת להסיעה לביתה. המתלוננת ניאותה לכך ובשיחה שקיימו הודיעה לו, שאין היא מעוניינת להיפגש עמו, וסירבה להזמנותיו להיפגש פעם נוספת. היא גם אמרה לו שיש לה חבר קבוע. כעבור יומיים חזר המשיב למשרדי החברה, ושוב עלה בידו להשפיע על המתלוננת להילוות אליו; במכוניתו ישבה בחורה נוספת, דבר שהסיר כל חשש מלבה של המתלוננת. מגמת נסיעת המשיב הייתה הוד השרון, שם גרה הבחורה הנוספת, ומכאן אמורה הייתה המתלוננת להגיע לביתה, בהרצליה הסמוכה. כאשר הגיעו להוד השרון עלו לביתה של אותה בחורה, ושהו שם זמן מה; והמתלוננת, שביקשה לחזור לביתה, נתעכבה על- ידי המשיב, שהציע לה לקחתה לתחנת האוטובוס. משנסע לשם, סטה מן הדרך והגיע לפרדס, שם עצר את המכונית. המתלוננת צעקה ובכתה, ניסתה לברוח מהמכונית, אך המשיב סטר לה בחזקה בפניה, וסגר בכוח את דלתות המכונית. הוא הורה לה להתפשט, וחזר ואיים להשתמש בכוח אם לא תעשה כן. תחנוניה של המתלוננת, כי היא חולה וכי היא לא מרגשה בטוב, לא הועילו לה, ולאחר שהתפשטה מבגדיה, כשכל אותה עת היא מתחננת על נפשה, התפשט המשיב מבגדיו הוא, הכריח אותה לשחק עמו משחקי אהבה ובעל את המתלוננת, בתוך המכונית, כשהיא רועדת ובוכה, בניגוד לרצונה. לאחר מכן הכריח את המתלוננת לקיים עמו מגע אורלי, ושוב חזר ובא עליה בניגוד לרצונה. לאחר כל אלה הסיע אותה המשיב למקום מסוים בהרצליה, שם נפרד ממנה, לא בטרם איים עליה שלא תגלה דבר למשטרה.