גל סהר

בפברואר 2017, גל סהר, מורה למוזיקה, נעצר בעקבות תלונות של שתי תלמידות לשעבר על מעשים מיניים שביצע בהן. כשנתיים לאחר מכן, בפברואר 2019, סיפורה של נ' (25), אחת הנפגעות, נחשף, עם מתן גזר הדין ששלח את סהר לשנתיים וחצי מאסר בפועל.

"כשהשופט אמר 30 חודשי מאסר, הייתי בשוק," משחזרת נ'. "בהתחלה קצת שמחתי אבל אחרי דקה פרצתי בבכי בתוך האולם. אבא שלי חיבק אותי, ואז אספתי את עצמי מהר מאוד כי לא היה לי נוח להתפרק ליד הנאשם שישב ספסל לפניי. לא חשבתי שמגיע לו שאני אבכה".

לאורך כל הדרך הכחיש סהר את המעשים, והודה רק ש"נסחף" לקשר רומנטי. אולם, בחודש יולי האחרון (לפני גזר הדין), הפרקליטות וסנגוריו הגיעו להסדר טיעון, וסהר הודה בביצוע מעשים מגונים בתלמידה אחת (נ') תוך ניצול יחסי מרות, תלות וחינוך.

"כל עונש שהוא לא מאסר עולם זה עונש קל"

"האיש הזה פירק לי את הנפש לאלף חתיכות", אומרת נ' בכאב, למרות ההבנה שאלו העונשים המקובלים על עבירות כאלה. "אני מבינה שאלו העונשים שניתנים בכאלה עבירות וזה בסדר, אבל מן הסתם זה לא באמת משמח או מקל בשום צורה. עורכות הדין שלי הכינו אותי למקרה הגרוע ביותר שאותו לא הצלחתי להכיל – שהוא לא יכנס לכלא, אך עדיין פחדתי מאוד במהלך הקראת גזר הדין".

נ' מספרת כי שנה וחצי לפני התלונה במשטרה, היא הקליטה שיחה עם סהר, שבה הוא הודה בדברים והביע חרטה. מאוחר יותר, בעת המעצר, נערך ביניהם עימות במשטרה, ובו שוב אמר סהר "אני לא הבנתי, הייתי מסכן".

ההבנה כי נוצלה על ידי מורה החלה בשלבים עבור נ', שהכירה את סהר מגיל 13. "המעשים שלו התחילו כשהייתי בת 15. תוך כדי האירועים, ובעיקר בהתחלה, לא הבנתי שזה לא בסדר. אחר כך הבנתי שהיו דברים שהם חד משמעית אלימים. הייתה פה אלימות, כוח פיזי שהופעל עליי". היא מכחישה נחרצות כי היה ביניהם קשר רומנטי: "הוא הורשע במעשים שלא בהסכמה. לא היה בינינו שום רומן. זה דבר פסול ברמות. אני חושבת שהוא מרמה גם את המשפחה שלו לצורך העניין".

פסק הדין קבע כי מעשיו של סהר הסלימו עם הזמן וכי "הוא לקה בעיוות מחשבתי כשסבר שמדובר במערכת יחסים" והתעלם מ"תמרורי האזהרה". נ' מספרת כי אמרה לו במפורש "תקשיב, זה לא נוח לי ואני לא רוצה את זה... ביקשתי באופן מפורש להפסיק". אך סהר, מתואר על ידה כמניפולטור, שילב את ההכרה בצדקתה עם מסרים של "אהבה" ואיומים לפגיעה עצמית אם מעשיו יתגלו, מניפולציות שנ' מבינה היום שהיו רק איומים.

"הוא היה בן בית אצלנו"

בגיל 18, עם סיום לימודיה ועזיבתה את עיר מגוריה, ניתקה נ' קשרים. רק בגיל 22, שיחה עם חברה על פגיעה מינית על ידי מורה עוררה בה את הפצע. "הכל הבית שלי התפרק לחתיכות הכי קטנות שיש", היא מספרת. "חשוב לי להגיד שאותו מורה היה בן בית אצלנו. הוא היה חבר טוב של אמא שלי והיה מדבר איתה עליי. הוא גם הכניס אותי לבית שלו והכרתי את כל המשפחה שלו. הכל היה כל כך מעוות והתנהל באיזה מין שקר ומניפולציות של אהבה, אבל הכל היה רק מניפולציות." לאחר שסיפרה להוריה, עברה נ' תהליך ארוך של טיפול פסיכולוגי.

לפני כשנתיים (ממועד פרסום הכתבה), הגישה נ' תלונה במשטרה. למרות הקושי שבתהליך החקירה, היא מדגישה את חשיבות הדיווח: "לספר ולהגיש תלונה זה עוזר, כי אם את מצליחה לענות ולספר על זה בבית משפט, את מצליחה לענות על זה גם בלב שלך. זה נותן את הכוח להמשיך." היא קוראת לנפגעות אחרות לאסוף כוחות ולספר, מכיוון ש"אחרי שכן הצלחתי לאסוף את עצמי, זה פשוט עזר בתהליך שלי לכל ההאשמה ולכל הבושה. הכל שוחרר. הכל הופנה למי שבאמת אשם ולמי שבאמת צריך להתבייש.