עומר בן עבד אבו ניע

הורשע בבית המשפט  על-פי הודאתו בעבירות של מעשי סדום ומעשים מגונים שביצע בקטינים במשך השנים 1985 , 1986 , על-פי חמישה אישומים שבכתב האישום המתוקן שבו הודה.

עבירות אלו הוא ביצע תוך כדי ריצוי תקופת מאסר של שש שנים, שהיה מרצה עקב עבירות דומות שבוצעו בנסיבות חמורות ביותר בשנת 1982 , וזאת כאשר לקראת שחרורו מן המאסר הותר לו לעבוד מחוץ לכותלי בית הסוהר.

.2בית המשפט הטיל עליו מאסר של שלוש שנים בפועל ושנה וחצי על-תנאי. המדינה ערערה על כך וטוענת, כי עונש זה קל מדי.

.3הוגשה לבית המשפט חוות-דעת של הפסיכיאטר ד"ר מוראד, אשר מצא, כי העבירות האלה נובעות מפגם באישיותו של המשיב, פגם, ששורשיו בילדותו המוקדמת בבית הוריו ואשר בעטיו הוא פיתח את הסטייה המינית הגורמת לו שלא לשלוט ביצריו ולעבור בירות כאלה בקטינים דווקא. המומחה חושב, כי מאסר אינו תרופה לליקוי זה, ולדעתו קיימת אפשרות לנסות ולרפא את המערער הן בפסיכותרפיה והן בעזרת תרופות.

פרופ' סילפן, הפסיכיאטר של שירות בתי הסוהר, לא הצליח להגיע למסקנה לגבי הסיכוי לריפויו של המערער, מאחר שהלה לא שיתף פעולה בעת הבדיקה.

.4ידוע לנו, כי הטיפול בסטייה זו קשה מאוד, והסיכויים לרפאה מועטים. לכן, עיקר מעייניו של בית המשפט צריכים להיות מופנים למטרת ההגנה על הקטינים, המשמשים קורבנות למעשיהם של אנשים כמו המשיב, אשר במקרה זה הוכיח, כי עונש המאסר שהוטל עליו ב- 1983לא הועיל להניא אותו מלחזור ולבצע עבירות כאלו, אפילו בטרם סיים ריצוי העונש שהוטל עליו אז.