אשכול מפעי

חוות דעת רפואיות והליכי ביניים

• ועדת האבחון מסרה שלוש חוות דעת במהלך ההליך:

  • תחילה קבעה כי הנאשם מתפקד ברמת פיגור שכלי בינוני-קל, מבין באופן בסיסי בין טוב לרע, אך אינו מבין את ההליך המשפטי ואינו יכול לסייע לעורך דינו בהגנתו.

  • בחוות דעת שנייה ציינה כי הנאשם מבין באופן בסיסי את ההליך המשפטי ואת האישומים נגדו, אך עדיין אינו מסוגל לסייע בהגנתו.

  • בחוות הדעת השלישית חזרה הוועדה על עמדתה שהנאשם אינו מסוגל לתקשר ולשתף פעולה עם עורך דינו, והוסיפה שהקושי מתגבר במצבי לחץ ותסכול או בעת דחפים מיניים.

• המאשימה חלקה על המסקנות, וטענה כי קיימות אינדיקציות לתקשורת ושיתוף פעולה מצד הנאשם במגעיו עם מכון רם ועם גורמים חיצוניים, וטענה לאפשרות של מניפולטיביות מצד הנאשם ומשפחתו.

• שירות המבחן התרשם גם הוא מחוסר שיתוף פעולה מצד הנאשם, אך העלה אפשרות שמדובר בהתנהלות מגמתית מצידו.

עמדת בית המשפט

• בית המשפט הדגיש כי ההכרעה בשאלת הכשירות לעמוד לדין נתונה לשיקול דעתו הבלעדי, גם אם קיימות חוות דעת רפואיות.

• הובהר כי המבחנים לכשירות לעמוד לדין הם שלושה:

  1. יכולת לתקשר עם עורך הדין לצורך הגנה עצמית.

  2. הבנה בסיסית של ההליך המשפטי ושל תפקיד בעלי התפקידים.

  3. הבנת העדויות והיכולת לזהות אם הן לטובתו או לרעתו.

• בית המשפט קבע כי מכלול הראיות, לרבות חוות הדעת והתרשמות שירות המבחן, מלמד כי הנאשם אינו מסוגל לתקשר עם עורך דינו ברמה הנדרשת לצורך ניהול הגנתו, אף לא ברמה בסיסית.

• גם אם הנאשם מבין את ההליך המשפטי באופן כללי, קיים ספק סביר משמעותי באשר ליכולתו לסייע בהגנתו, ודי בכך כדי לקבוע כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין.

התוצאה

• נפסק כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין מחמת ליקוי בכושרו השכלי.

• בהתאם להוראות סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי, ההליכים נגדו יופסקו, אולם רק לאחר קביעת דרכי הטיפול בו והמועד ליישומן על פי חוק הסעד (טיפול במפגרים).