יקותיאל בן אליאס אשקי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים (זיכוי) ע"פ 515/92 בפני :נ כבוד השופט ד. לוין כבוד השופט א. גולדברג כבוד השופט מ. חשין המערערת:ב מדינת ישראל נגד המשיב :ו יקותיאל בן אליאס אשקי ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.12.91בת.פ 452/91שניתן על ידי כבוד השופטת הכט תאריך הישיבה:נ י"א בתמוז תשנ"ב (12.7..92) בשם המערערת :ב עו"ד יובל שדמי בשם המשיב :ו עו"ד עודד הכהן פסק - דין השופט ד. לוין:נ .1המשיב הועמד לדין בפני בית המשפט המחוזי בירושלים על פי כתב אישום שייחס לו מעשה מגונה בקטין שלא מלאו לו 14 שנה, עבירה לפי סעיף 348 (א) בהפניה לסעיף 345 (א)(3) לחוק העונשין תשל"ז-.1977 המעשה המיוחס לו הוא ששדל ילדה קטינה בהבטחה שיקנה לה גלידה 2 שתשב לצידו בחדר המדרגות של בית, ואז נצמד לגופה של הקטינה, החדיר את כף ידו מתחת לחצאיתה לתוך תחתוניה ולטף את ישבנה. .2בפני הדרגה הראשונה התגונן המשיב בשניים:ב שכלל לא היה בחדר המדרגות שמדובר בו, הוא חדר המדרגות בבית מגורי הקטינה, ואפילו ייאמר כי היה במקום, הרי שלא עשה את המעשה המיוחס לו. .3השופטת המלומדת בדרגה הראשונה החליטה לזכות את המשיב מחמת הספק. ספק זה לא התעורר באשר לעצם נוכחותו של המשיב באותו חדר מדרגות במועד הרלונטי לעניננו. לענין זה היו בפני בית המשפט ראיות ברורות ומשכנעות כי המשיב, שהופעתו מרושלת וענינו קיבוץ נדבות, התדפק על דלתה של אחת השכנות באותו יום, שיום שישי בשבוע היה, בשעות אחר הצהריים המאוחרות וביקש כהרגלו נדבה, הוא נדחה והדלת נסגרה בפניו, בתגובה קלל וגידף. סמוך לאחר מכן הבחינה אותה אשה במשיב, יושב במעלה חדר המדרגות לצידה של הקטינה כשידו השמאלית מאחורי הקטינה ולשמע צעקות מחאה שלה נזעקו אביה של הקטינה ואחיה לחדר המדרגות והאח גם רדף אחר המשיב הנמלט על נפשו. בשלב הזה הם הבחינו הבחן היטב בדמותו של המשיב ולא יכול להיות ספק על פי עדויותיהם האמינה כי המשיב היה בחדר המדרגות וגם ישב לצידה של הקטינה. .4הספק התעורר בשאלה, מה בעצם קרה בין המשיב והקטינה, כל שניתן היה להציל מפיה של השכנה באשר למה שהיא ראתה הוא כאמור שהמשיב ישב 3 במעלה חדר המדרגות לצידה של הקטינה כשהוא צמוד אליה וידו השמאלית מאחוריה. היתה זו התרשמות חזותית כללית ממה שראתה, אך אין היא מאשרת בעדותה דבר מעבר לכך, דהיינו, מה היה טיבו של אותו מגע יד מאחורי הקטינה. בשאלה מכרעת זו לא היו בפני הדרגה הראשונה ראיות זולת מה שהשמיעה הקטינה לראשונה לאמה בנוכחות אחיה סמוך לאחר המקרה והיו אלה דברים קצרים, ולאחר מכן בעדות שנגבתה מאת הקטינה על ידי חוקרת נוער שגם הוקלטה ותומללה. .5האם לא נקראה לעדות ואילו האח סיפר בעדותו כי לאחר שנשמעו הצעקות מכיון חדר המדרגות נכנסה הקטינה לדירה , שוחחה עם האם ואמרה לה שהאיש טוב הוא והבטיח לה ארטיק. ומוסיף האח ואומר, שכאשר נשאלה הבת הקטינה על ידי האם לפשר הדברים הוסיפה הקטינה ואמרה שאותו אדם ליטף אותה. או אז הוא (האח) זינק החוצה לדלוק אחר אותו אדם, שעקבותיו נעלמו שכאמור, כפי שהתברר הוא המשיב.