קליו גרהם לוי

הוא נעצר ושוחרר פעמיים, אבל משפחתו שגילתה ניתקה איתו כל קשר. הוא נוהג להתחזות לאדם בן 60, מספר שהוא פסיבי ומחפש צעירים לא יותר מגיל 32. 

במרכז כל מערכת בריאות עומד עיקרון יסוד פשוט אך עמוק: אמון. הרופא, על פי הגדרתו, מקבל לידיו את שלמותו הפיזית והנפשית של האדם בשעתו הפגיעה ביותר. אין עוד מערכת יחסים שבה הפער בין כוח לשליטה לבין פגיעוּת הוא כל-כך גדול. לכן, כשהרופא מנצל את מעמדו לעבירה מינית – הוא לא רק עובר על החוק, אלא ממוטט את התשתית המוסרית של המקצוע כולו.

1. יחסי מרות וניצול עמדת כוח

לרופא יש גישה למידע האישי והאינטימי ביותר של מטופליו, ולעיתים גם למגע גופני שאין לו מקבילה בשום הקשר אחר. גם אם נדמה שמטופל "מסכים" או "יוזם", מדובר באשליה – כי לא יכולה להתקיים הסכמה חופשית במסגרת של יחסי מרות ותלות רפואית. החוק והאתיקה קובעים במפורש שהסכמה כזו אינה תקפה.

2. פגיעה באמון הציבור במערכת הבריאות

כאשר רופא עובר עבירת מין – גם אם זה מחוץ לכותלי המרפאה – הציבור כולו נפגע. כל מטופל ומטופלת מתחילים לחשוש: "אולי גם לי זה יקרה?", "האם אני בטוח/ה בחדר עם הרופא שלי?". החשד מחלחל פנימה ופוגע באנשים חפים מפשע, ובעיקר באלו שזקוקים לרפואה כמציל חיים.

3. השלכות חמורות על המטופלים

פגיעה מינית מצד רופא היא כפולה: ראשית, היא פוגעת מינית; שנית, היא עלולה ללוות את הנפגעים לאורך שנים בתחושת בגידה, אובדן אמון, טראומה רפואית ואפילו סירוב לקבל טיפול בעתיד. פגיעה כזו מחלחלת לבריאות הנפשית והפיזית כאחת.

4. אחריות ציבורית ומוסרית מוגברת

הרופא אינו רק טכנאי שמבצע בדיקות. הוא דמות סמכותית עם השפעה רחבה – במיוחד בקרב אוכלוסיות מוחלשות: נשים, קטינים, קשישים, מטופלים בעלי מוגבלות, או כאלה עם רקע של פגיעות קודמות. לכן, הדרישה מהממסד הרפואי להיות נקי מכל רבב מוסרי היא לא רק מוצדקת – אלא הכרחית.

5. עבירה פלילית עם השלכות מקצועיות

רופאים שמורשעים בעבירות מין חייבים להיות מועמדים להשעיה מיידית, וחקירה משמעתית – גם אם מדובר בעבירות שבוצעו לכאורה מחוץ למסגרת המקצועית. משרד הבריאות וההסתדרות הרפואית חייבים להחמיר בעמדותיהם – לא רק כדי "לשמור על מוניטין", אלא מתוך אחריות למטופלים.

סיכום: אין מקום לרחמים, אין מקום לשתיקה

רופא שפוגע מינית – בא במגע עם אדם ברגע הפגיע ביותר שלו, ומנצל זאת להרס. אין דרך עדינה לומר זאת: זוהי בגידה מקצועית, מוסרית ואנושית. כמו שלא נסבול שמורה יפגע בתלמידיו – כך גם אין להשאיר רופא שפגע מינית ולו יום נוסף במקצוע. ההגנה על הציבור, על החלשים ועל אמון המטופלים – מחייבת אפס סובלנות.